תסמונת מנהרת שורש כף היד או במינוחה הרפואי- תסמונת התעלה הקרפלית הינה תופעה תחלואתית המלווה בתחושות עקצוץ ונימול באזור כף היד היכולה להקרין לאזורים נרחבים יותר ביד.
עליית הלחץ בתוך התעלה גורמת להפרעה בתפקוד התקין של זרימת הדם באזור הגורמת נזק לכלי הדם, ובהמשך גם לתאי העצב.
הגורמים המקובלים להופעת התסמונת הינה שימוש ממושך מתפעול הגורם לפעולות מונוטוניות באזור כף היד (כדוגמת פעולה ממושכת במחשב או עבודה עם מכשירים רוטטים) אך גם מפציעות שונות.
כמו כן, התסמונת עלולה להיגרם עקב סוכרת או דלקות מקומיות. כיום ניתן לטפל במגוון רחב של אפשרויות פעולה כפיזיותרפיה וריפוי בעיסוק, וכמו כן ע"י טיפול רפואי באופן תרופתי, ובמקרים חמורים יותר, אף בהליך כירורגי באמצעות הרדמה מקומית וחיתוך הרצועה או על ידי שחרור אנדוסקופי באמצעות סיב אופטי. שכיחות התופעה נפוצה יותר אצל נשים ומתרחשת בדרך כלל מטבע הדברים ביד הדומיננטית של הנפגע.
האם ניתן להכיר בתסמונת התעלה הקרפלית כמחלת מקצוע?
חולה הסובל מתסמונת התעלה הקרפלית, יוכל לקבל תשלום דמי פגיעה ואף קצבת נכות מן המוסד לביטוח לאומי, במידה ויוכיח באופן מדעי ומשפטי, כי סיבתה העיקרית של התפרצות התופעה בגופו הינה מיוחסת בקשר ישיר אל תנאי עבודתו במהלך השנים.
לשם כך העמידה הפסיקה והחקיקה בנושא שורה של תנאי קדם להוכחת הקשר הסיבתי הדרוש להכרה בתסמונת כ"מחלת מקצוע".
רק במידה והמחלה הוכרה כפגיעה בעבודה על פי הפרמטרים, יהיה זכאי החולה לקבל פיצויים בגינה. עניין סיפלד למשל, סוקר את הפרמטרים ומהווה אמת בוחן לתחולת ההכרה בתסמונת התעלה. במידה ומתעוררת מחלוקת, ימונה מומחה רפואי בזמן ההליך לשם קביעה מיטבית הגורם למחלה.
פסק דין שושנה סיפלד-ניתוח ומסקנות
בפסק הדין שושנה סיפד נ' המוסד לביטוח לאומי בל 212/01, אשר נדון בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה, (3.6.2003) ניתן לראות את יחסה של הפסיקה בתביעות הכרה אלו:
התובעת שימשה כקלדנית במשך 25 שנה, וביקשה להכיר בתסמונת התעלה הקרפלית שממנה היא סובלת בשתי הידיים כמחלת מקצוע או כפגיעה בעבודה (ע"פ דוקטרינת המיקרו טראומה). את הגורם להתפרצות המחלה תלתה התובעת מעבודתה הרבה בהקלדה במשך שנים רבות.
המוסד לביטוח לאומי טען כי אין קשר סיבתי רפואי, וכי הופעת המחלה הינה תוצר של גורם רפואי אחר לא רלוונטי (תת פעילות של בלוטת התריס).
המומחה הרפואי קבע באופן נחרץ כי אומנם סובלת התובעת מן התסמונת, אך אין קשר סיבתי בינה לבין עבודתה רבת השנים.
הרופא אף השיב בשאלות ההבהרה שנשלחו לו, כי אומנם תנועות חוזרות ונישנות של כיפוף ויישור יכולות בנסיבות מסוימות לגרום לפריצת התסמונת, אך נסיבות אלו רלוונטיות רק בהפעלת מכשירים רוטטים למשל, ולא מתאימות לעבודת קלדנות המאופיינת בעמדה נייטרלית או יישור מועט.
בית המשפט ביכר להעדיף את החלטת המומחה הרפואי. כב' השופטת נאוה מימן מבהירה כי לשם קיום פגיעה בעבודה, הן על דרך פגיעה במיקרוטרואמה, והן על ידי מחלת מקצוע, אין די בקביעה כי החולה ביצע פעולות מונוטוניות במשך שנים רבות. על התובע הנטל להוכיח כי ישנו קשר סיבתי הדוק בין התופעה לבין העבודה.
לסיכום
מניתוח הפסיקה המנחה והחקיקה הרלוונטית, ניתן לסכם כי תסמונת התעלה הקרפלית ניתנת להכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כ"מחלת מקצוע".
עם זאת, על מנת לקבל הכרה זו, על המטופל להציג שורה של ממצאים רפואיים מתמשכים ולעמוד בתנאי קשר סיבתי מדעי ומשפטי לשם ייחוס המחלה אל תנאי עבודתו.